עו״ד שגיב רוטנברג | עודכן: ספטמבר 2026
אם בן משפחה שלך עצור מאז שהוגש נגדו כתב אישום ומשפטו עדיין לא הסתיים, החוק קובע שאחרי תשעה חודשי מעצר הוא משתחרר. כדי להשאיר אותו במעצר, המדינה צריכה לבקש משופט של בית המשפט העליון להאריך את המעצר, וההארכה ניתנת לתקופות של עד 90 יום, או עד 150 יום בתיק מורכב.
ההארכה אינה אוטומטית. בכל בקשה בית המשפט בוחן מחדש אם המשך המעצר מוצדק, אחרי הזמן שכבר עבר ולאור הקצב שבו המשפט מתקדם.
הארכת מעצר מעבר ל-9 חודשים היא החלטה של שופט בית המשפט העליון להשאיר נאשם במעצר אחרי שעברו תשעה חודשים מהגשת כתב האישום, והמשפט בערכאה הראשונה לא הסתיים בהכרעת דין. בלי החלטה כזו הנאשם משתחרר, בערובה או בלי ערובה (סעיף 61(א) לחוק המעצרים).
תקופת תשעת החודשים משקפת איזון בין זכותו של נאשם להיות חופשי כל עוד לא הוכרע דינו, לבין העומס על בתי המשפט והזמן שהתביעה וההגנה צריכות כדי לנהל את המשפט. מטרת ההסדר היא לשמור על שלום הציבור ולמנוע שיבוש הליכים והימלטות מהדין, ובמקביל להבטיח שבית המשפט העליון יפקח על משך המעצר, כדי שנאשם לא יישאר עצור לאורך זמן בלי ביקורת שיפוטית.
עד 90 יום בכל החלטה, ואפשר לחזור ולהאריך מעת לעת (סעיף 62(א)). כששופט העליון סבור שלא ניתן לסיים את המשפט בתוך 90 יום בגלל סוג העבירה, מורכבות התיק או ריבוי נאשמים, עדים או אישומים, הוא רשאי להאריך את המעצר עד 150 יום בכל פעם (סעיף 62(ב)).
באותו דיון השופט רשאי גם להורות על שחרור הנאשם, בערובה או בלי ערובה, במקום להאריך את המעצר.
החוק קובע נקודות זמן שבהן נאשם עצור משתחרר אם ההליך לא התקדם, ובכל אחת מהן אפשר לבקש מבית המשפט העליון להאריך את המעצר:
| המצב | מה החוק קובע | סעיף |
|---|---|---|
| המשפט לא התחיל | שחרור אחרי 30 ימי מעצר מהגשת כתב האישום. בית המשפט רשאי לדחות את תחילת המשפט ב-30 ימים נוספים אם הנאשם או הסנגור ביקשו זאת | 60 |
| אין הכרעת דין | שחרור אחרי 9 חודשי מעצר מהגשת כתב האישום | 61(א) |
| הנאשם הורשע ועדיין אין גזר דין | בית המשפט שהרשיע רשאי להאריך את המעצר עד גזר הדין. אם גזר הדין לא ניתן בתוך 90 יום, הנאשם משתחרר | 61(ג) |
| הארכה בבית המשפט העליון | עד 90 יום בכל פעם, ועד 150 יום בתיק מורכב | 62 |
בית המשפט מאזן בין הסיכון שהנאשם יסכן את הציבור, יימלט או ישבש את ההליך, לבין הפגיעה בחירותו של מי שעדיין לא הורשע. השיקולים המרכזיים הם:
ככל שהמשפט מתארך והנאשם יושב במעצר זמן רב יותר, גובר המשקל של השיקולים לטובת שחרור לחלופת מעצר. מנגד, חלוף הזמן לבדו לא מחייב שחרור, ונאשם שנשקפת ממנו סכנה ממשית יכול להישאר במעצר גם כשהמשפט מתעכב. הארכה לא אמורה להינתן כעניין שבשגרה רק משום שהתיק לא התקדם, וזה נכון גם בתיקים מסובכים עם נאשמים רבים.
הארכת מעצר ימים נוגעת לחשוד שעדיין לא הוגש נגדו כתב אישום, וכל הארכה היא לתקופה של עד 15 יום. הארכה של מעצר עד תום ההליכים נוגעת לנאשם, אחרי שכתב האישום כבר הוגש.
גם במעצר לפני כתב אישום יש תקרה: חשוד שלא הוגש נגדו כתב אישום בתוך 75 ימי מעצר משתחרר (סעיף 59), אלא אם שופט בית המשפט העליון האריך את מעצרו לפי סעיף 62.
גם בנאשם קטין בית המשפט רשאי להאריך את המעצר, אבל הוא בוחן באופן פרטני יותר אם יש חלופת מעצר שתמנע את הסיכון לציבור ותפגע פחות בחירותו של הקטין ובסיכויי השיקום שלו. היותו של הנאשם קטין לא מחסנת אותו מפני מעצר או הארכתו.
לפי ניסיון המשרד, רוב הנאשמים שעצורים עד תום ההליכים לא משתחררים כשחולפים תשעה חודשים, משום שבקשות ההארכה מתקבלות ברוב המקרים. חזקת החפות וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מכוונים לכך שמי שמשפטו נמשך זמן רב לא יישאר עצור, אבל העומס בבתי המשפט והדחיות בדיונים מושכים את ההליכים.
הסכנה המרכזית במעצר ארוך היא הודאת שווא. כשהזמן שהנאשם כבר ישב במעצר מתקרב לעונש שצפוי לו, נוצר לחץ להגיע להסדר טיעון ולסיים את ההליך, גם כשהנאשם חף מפשע.
המשרד רואה פגם במצב שבו מעצרם של נאשמים מוארך מעבר לתשעה חודשים גם בעבירות שאינן חמורות. מעצר ממושך בתיקים פשוטים יחסית, רק בגלל העומס על בתי המשפט, פוגע בזכות להליך הוגן, מגביר את הסיכון להרשעת חפים מפשע ומצריך שינוי חקיקה.
עורך דין פלילי מתנגד לבקשה בבית המשפט העליון: הוא מציג את קצב ההליך ואת האחראים לעיכובים, מציע חלופת מעצר מתאימה, ומראה שהסיכון שהתביעה מתארת נמוך מכפי שנטען. לצד הדיון בעליון אפשר לבקש מבית המשפט עיון חוזר בהחלטת המעצר, כשהתגלו עובדות חדשות, השתנו הנסיבות או עבר זמן ניכר (סעיף 52 לחוק המעצרים).
המשרד מייצג עצורים ובני משפחותיהם בבקשות לשחרור ממעצר ובדיוני הארכה, וכל מקרה נבחן לגופו.
אין תקרה קבועה. אחרי 9 חודשים בלי הכרעת דין הנאשם משתחרר, אלא אם שופט בית המשפט העליון מאריך את המעצר, ואת ההארכה אפשר לחדש מעת לעת.
שופט של בית המשפט העליון, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.
כן, אם עד אז לא הוכרע דינו בערכאה הראשונה ובית המשפט העליון לא האריך את המעצר. השחרור יכול להיות בערובה ובתנאים.
כן. אפשר לבקש עיון חוזר בהחלטת המעצר כשהתגלו עובדות חדשות, השתנו הנסיבות או עבר זמן ניכר מההחלטה (סעיף 52 לחוק המעצרים).
90 יום היא התקופה הרגילה. 150 יום ניתנים כששופט העליון סבור שהמשפט לא יסתיים בתוך 90 יום בגלל סוג העבירה, מורכבות התיק או ריבוי נאשמים, עדים או אישומים.
עו”ד שגיב רוטנברג מתמחה במשפט הפלילי ומעניק ללקוחותיו ייצוג משפטי מקצועי ואמין. עם ניסיון של למעלה מ-25 שנה בתחום, הוא מלווה את הלקוח לאורך כל התהליך המשפטי, תוך שמירה על זכויותיו והבטחת תוצאה מיטבית. עו”ד רוטנברג מחויב למקצועיות, נאמנות ומסירות, ומיישם אסטרטגיות מנצחות עם ראיית הלקוח במרכז.
יצוג פלילי
אינטרפול
עבירות סמים
עורך דין עבירות מין
עבירות צווארון לבן
נפגעי עבירה
