ברוב תיקי האלימות בין בני זוג שמגיעים למשרד שלי אין “תוקף” ו”קורבן” ברורים. יש ויכוח שהסלים, דחיפה, תפיסה ביד, שריטה, ושני בני זוג שמגיעים לתחנת המשטרה באותו לילה, כל אחד עם תלונה משלו וכל אחד עם סימנים על הגוף. החוקר מקבל לידיו גרסה מול גרסה, ובמקרים רבים שני בני הזוג יוצאים מהתחנה כחשודים.
בתיקים כאלה, טענת ההגנה העצמית היא לרוב ההבדל בין תיק שנסגר לבין כתב אישום בעבירה של תקיפת בן זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, עבירה שהעונש המרבי בצידה כפול מזה של תקיפה רגילה ומסווגת כפשע. אבל הגנה עצמית לא “טוענים”, אותה מוכיחים. במאמר זה אני מפרט איך היא נבנית בפועל, מהשעה הראשונה אחרי האירוע ועד לסגירת התיק, ומביא דוגמה מעשית מתיק שניהלנו במשרד.
כשמגיעה למשטרה תלונה על אלימות בין בני זוג, הניידת מגיעה לבית, השוטרים מתעדים את הזירה ושומעים את שני הצדדים. ברוב המקרים מי שמסומן כחשוד מעוכב או נעצר, נחקר באזהרה ומשוחרר בתנאים מגבילים, לרוב הרחקה מהבית ואיסור יצירת קשר עם בן הזוג.
כאשר החשוד מגיש בעצמו תלונה נגד בן הזוג, המשטרה פותחת תיק נוסף או מצרפת את התלונה לתיק הקיים. כאן נמצאת המלכודת הראשונה: תלונה שמוגשת שנייה נתפסת אצל חוקרים רבים כ”תלונה נגדית” טקטית, שנועדה לנטרל את התלונה הראשונה. סדר הגשת התלונות אינו קובע מי היה התוקף, אבל הוא משפיע מאוד על הדרך שבה החוקר ניגש לראיות. התפקיד של עורך הדין הפלילי הוא לשבור את ההנחה הזו מוקדם ככל האפשר, באמצעות ראיות ולא באמצעות הצהרות. בתיקים של תלונות הדדיות חשוב לערב עורך דין אלימות במשפחה כבר מהשעה הראשונה.
ההגנה העצמית מעוגנת בסעיף 34י לחוק העונשין. לפי הסעיף, אדם אינו נושא באחריות פלילית על מעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין, שנשקפה ממנה סכנה מוחשית לחייו, לחירותו, לשלמות גופו או לרכושו, שלו או של אחר. הסייג אינו חל על מי שבהתנהגותו הפסולה הביא לתקיפה כשהוא צופה מראש את התפתחות הדברים.
בית המשפט העליון פירק את הסעיף לרכיבים מצטברים, ובראשם בפסק הדין המנחה ע”פ 4191/05 אלטגאוז נ’ מדינת ישראל. הרכיבים שנבחנים בכל תיק הם: קיומה של תקיפה שלא כדין; סכנה מוחשית לפגיעה; מיידיות, כלומר שהתגובה באה בזמן אמת ולא אחרי שהתקיפה הסתיימה; נחיצות, כלומר שלא הייתה דרך מתונה יותר להדוף את התקיפה; פרופורציה בין הנזק שנגרם לנזק שנמנע; והיעדר “אשם תורם” של מי שטוען להגנה. מעבר לכך, סעיף 34טז קובע שההגנה לא תחול כשהמעשה לא היה סביר בנסיבות העניין.
הנקודה שחשוב להבין היא נטל ההוכחה. לפי סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין, די בכך שהנאשם מעורר ספק סביר בשאלה אם עמד לו סייג ההגנה העצמית, והתביעה היא שצריכה לשלול אותו מעבר לספק סביר. אין צורך “להוכיח” הגנה עצמית במלואה. עם זאת, הספק חייב לקום על תשתית ראייתית ממשית: גרסה עקבית, תיעוד רפואי, עדות חיצונית, ולא על טענה כללית שנזרקת בחקירה.
השורה התחתונה: בתיק אלימות בין בני זוג, טענת הגנה עצמית שנולדה בחקירה הראשונה ונתמכת בתיעוד מאותו לילה שווה הרבה יותר מטענה מושלמת משפטית שעולה לראשונה בבית המשפט.
טענת הגנה עצמית היא, מטבעה, הודאה במעשה הפיזי בצירוף הצדקה. מי שטוען שהדף את בת זוגו כדי שתפסיק לשרוט אותו, מודה שהדף אותה. כאן נופלים רבים מהחשודים: בחקירה הראשונה הם מכחישים כל מגע, ורק אחרי שמתגלה תיעוד או עדות הם עוברים לגרסת הגנה עצמית. בשלב הזה בית המשפט כבר רואה גרסה מתפתחת, וגרסה שנכבשה ונמסרה רק בדיעבד מקבלת משקל נמוך מאוד.
לכן ההחלטה על קו ההגנה צריכה להתקבל לפני החקירה הראשונה, בהתייעצות עם עורך דין. לחשוד עומדת הזכות להיוועץ בעורך דין לפני החקירה, ואני ממליץ לממש אותה בכל תיק אלימות במשפחה, גם כשנראה שמדובר ב”סתם ויכוח”. לפעמים הנכון הוא למסור גרסה מלאה ומפורטת מיד; לפעמים נכון לשמור על זכות השתיקה עד שמתבררת התמונה. אין תשובה אחידה, ולכן ההחלטה הזו לא יכולה להתקבל לבד בחדר החקירות.
בתיקים של גרסה מול גרסה, ההכרעה עוברת כמעט תמיד דרך ראיות חיצוניות. חלקן נעלמות בתוך ימים, ולכן הזמן הוא גורם מרכזי. הטבלה הבאה מרכזת את הראיות שאני בונה עליהן בתיקים מסוג זה:
| סוג הראיה | מה היא מוכיחה | מתי ואיך מאבטחים אותה |
|---|---|---|
| תיעוד רפואי מיידי | אופי הפציעות: פציעות הגנה (אמות הידיים, גב כפות הידיים, סימני נשיכה, שריטות בצוואר) שונות מהותית מפציעות של תוקף. | באותו לילה או למחרת בבוקר, במוקד רפואי או אצל רופא משפחה, עם תיאור מפורט של מנגנון הפגיעה. |
| צילומי פציעות | מיקום, היקף והתפתחות החבלות לאורך זמן. | מיד אחרי האירוע ושוב אחרי 24-48 שעות, כשהחבלות מתבהרות. לשמור קבצים מקוריים עם נתוני זמן. |
| הקלטת מוקד 100 ויומן האירוע | מי הזעיק את המשטרה, מה נאמר בזמן אמת ובאיזה טון. | בקשה מוקדמת לשימור, ובהמשך דרישה לחומרי חקירה. |
| מצלמות גוף של השוטרים ודוח הפעולה | אמירות ספונטניות של המתלוננת בזירה, מצב הדירה, מצב החשוד והפציעות שלו. | לוודא שהחוקר תיעד את פציעות החשוד, ולדרוש את התיעוד במסגרת חומרי החקירה. |
| מצלמות אבטחה ואינטרקום חכם | ראיה אובייקטיבית לרצף האירועים, לעיתים כולל שמע. | לשמור מיד את הקבצים. במערכות רבות ההקלטות נמחקות אוטומטית תוך ימים. |
| תכתובות ווטסאפ והודעות | מניע, איומים מוקדמים, הודאות מאוחרות (“סליחה שהתפרצתי”). | צילומי מסך מלאים עם תאריך, וגיבוי של הצ’אט כולו. |
| הליכים בבית המשפט לענייני משפחה | מניע להגשת תלונה: מאבק על משמורת, על הדירה או על הסדרי שהות. | לאתר בקשות שהוגשו בסמוך לתלונה ונשענות עליה. |
לצד הראיות האלה יש משקל רב גם להתנהגות הקודמת של בן הזוג המתלונן. היסטוריה של התפרצויות אלימות מצדו רלוונטית ישירות לשאלה אם החשש של החשוד היה סביר, ולכן גם לרכיב הסבירות בהגנה העצמית.
הפרטים שלהלן שונו לשמירה על פרטיות הלקוח, אך מהלך הטיפול משקף תיק שניהלנו במשרד.
האירוע: הלקוח, אב לשניים בשנות הארבעים לחייו, היה בעיצומו של הליך גירושין. בשעת לילה מאוחרת פרץ ויכוח בדירה, ובמהלכו ניסתה אשתו לחטוף מידיו את הטלפון שלו. כשסירב, שרטה אותו בצוואר ונשכה את אמת ידו. הוא הדף אותה ממנו, היא נשענה על הקיר והתקשרה למוקד 100. לניידת שהגיעה מסרה שבעלה דחף אותה לקיר. הלקוח עוכב ונלקח לתחנה.
השעה הראשונה: הלקוח יצר איתנו קשר מהתחנה לפני החקירה. בשיחת ההיוועצות קבענו קו ברור: גרסה מלאה ומפורטת כבר בחקירה הראשונה, הכוללת את ההדיפה עצמה, ולא הכחשה. הנחינו אותו להראות לחוקר את הפציעות, לבקש שיצולמו ויתועדו בדוח, ולהגיש באותה חקירה תלונה נגד אשתו. הוא שוחרר בתנאי הרחקה מהבית.
איסוף הראיות: למחרת בבוקר הפנינו אותו למוקד רפואי, שם תועדו שריטות בצוואר וסימן נשיכה באמת היד, דפוס מובהק של פציעות הגנה. במקביל אבטחנו שלוש ראיות שהכריעו את התיק. הראשונה, הקלטה ממצלמת האינטרקום בכניסה לדירה, מכשיר שהותקן על ידי הלקוח עצמו, שקלטה את קולו קורא לאשתו לעזוב אותו ולהפסיק לנשוך. השנייה, הודעה שאשתו שלחה לו כשעה לפני האירוע, ובה כתבה שבלילה הזה הוא יעזוב את הבית בדרך זו או אחרת. השלישית, בקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה כבר למחרת, לשימוש בלעדי בדירה, שנשענה כולה על התלונה.
בנוסף, בתיעוד מצלמת הגוף של אחד השוטרים נשמעה המתלוננת אומרת בזירה, באופן ספונטני, שניסתה לקחת לו את הטלפון. אמירה כזו, שנאמרת בזמן אמת לפני שיש זמן לגבש גרסה, היא בעלת משקל ראייתי רב.
התוצאה: הגשנו לגורם המטפל במשטרה פנייה מפורטת בכתב, שבה ניתחנו את רכיבי ההגנה העצמית אחד לאחד מול הראיות, וביקשנו לסגור את התיק נגד הלקוח מחוסר אשמה פלילית, ולא מחוסר ראיות. הבקשה התקבלה, התיק נסגר מהעילה שביקשנו ותנאי ההרחקה בוטלו. החלטת הסגירה הוצגה בבית המשפט לענייני משפחה, והבקשה לשימוש בלעדי בדירה לא התקבלה. בהסכמת הלקוח, שרצה בעיקר לשמור על קשר תקין עם ילדיו, לא דרשנו להחמיר עם אשתו.
מה הכריע? לא טיעון משפטי מבריק, אלא העובדה שגרסת הלקוח נמסרה נכונה כבר בחקירה הראשונה, והראיות שתמכו בה אובטחו בתוך 48 שעות.
רבים מסתפקים בבשורה ש”התיק נסגר”. זו טעות. לתיק שנסגר מחוסר ראיות יש השלכות: הוא נשאר במידע המשטרתי, הוא עשוי לעלות בבקשה לרישיון נשק, בסיווג ביטחוני ובמשרות רגישות, והצד השני ישתמש בו בבית המשפט לענייני משפחה כראיה ל”חשד”. סגירה מחוסר אשמה פלילית משדרת קביעה אחרת לגמרי: לא היה כאן מעשה פלילי.
בתיק הגנה עצמית מבוסס היטב, הדרישה לסגירה מחוסר אשמה היא מתבקשת. ואם התיק כבר נסגר מחוסר ראיות, ניתן להגיש בקשה לשינוי עילת הסגירה, ואם היא נדחית, להגיש ערר.
מאחר שתקיפת בן זוג לפי סעיף 382(ב) היא עבירת פשע, החשוד זכאי בדרך כלל להודעה לפני הגשת כתב אישום ולאפשרות לבקש שימוע לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי. בתיקי הגנה עצמית זה אחד השלבים האפקטיביים ביותר: התביעה כבר מחזיקה בחומר הראיות, ואנחנו מציגים לה, בכתב ובמסודר, למה הסיכוי לשלול את ההגנה מעבר לספק סביר נמוך. בתיקים רבים השימוע מסתיים בגניזת התיק.
תיקי אלימות בין בני זוג מוכרעים בשעות ובימים הראשונים: בגרסה שנמסרת בחקירה, בתיעוד הפציעות ובראיות שמאובטחות לפני שהן נמחקות. אם נחקרת או שאתה עומד להיחקר בחשד לאלימות כלפי בן או בת זוג, ובמיוחד כשגם אתה נפגעת באירוע, פנה לעורך דין פלילי לפני החקירה. במשרד עורך דין רוטנברג אנו מלווים חשודים בתיקי אלימות במשפחה משלב העיכוב בתחנה ועד סגירת התיק.
המידע במאמר זה הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו.
לא. סדר התלונות משפיע על האופן שבו המשטרה ניגשת לתיק, אבל אינו מכריע מי היה התוקף. ההכרעה נעשית לפי הראיות.
לא. די לעורר ספק סביר שההגנה מתקיימת, והתביעה היא שצריכה לשלול אותה. אבל הספק צריך לקום על תשתית ראייתית ממשית.
בדרך כלל לא. דרישת המיידיות מחייבת שהתגובה תבוא בזמן שהתקיפה נמשכת או מאיימת להימשך. תגובה לאחר שהסכנה חלפה נבחנת כתקיפה עצמאית, אם כי נסיבות כמו התגרות או מצב רגשי עשויות להשפיע על ההחלטות בתיק ועל העונש.
כמעט תמיד. לכן חשוב לתאם בין הטיפול הפלילי לבין ההליך המשפחתי, ולשאוף לסגירה מעילה שאינה משאירה צל של חשד.
עו”ד שגיב רוטנברג מתמחה במשפט הפלילי ומעניק ללקוחותיו ייצוג משפטי מקצועי ואמין. עם ניסיון של למעלה מ-25 שנה בתחום, הוא מלווה את הלקוח לאורך כל התהליך המשפטי, תוך שמירה על זכויותיו והבטחת תוצאה מיטבית. עו”ד רוטנברג מחויב למקצועיות, נאמנות ומסירות, ומיישם אסטרטגיות מנצחות עם ראיית הלקוח במרכז.
יצוג פלילי
אינטרפול
עבירות סמים
עורך דין עבירות מין
עבירות צווארון לבן
נפגעי עבירה
