אחת ההנחות הנפוצות והמסוכנות ביותר היא שמה שקורה בחו”ל נשאר בחו”ל. ישראלי שמעורב בקטטה בתאילנד, מפעיל מוקד השקעות מקפריסין או מעביר כספים דרך דובאי, יוצא לא פעם מנקודת הנחה שהדין הישראלי אינו נוגע לו. בפועל, חוק העונשין מקנה לבתי המשפט בישראל סמכות רחבה לשפוט עבירות שבוצעו מחוץ לגבולות המדינה, ובמקרים מסוימים גם כשהעושה אינו ישראלי כלל.
במאמר זה אני מפרט את בסיסי הסמכות שקובע החוק, את התנאים והסייגים לכל אחד מהם, ואת ההשלכות המעשיות למי שעשוי למצוא את עצמו נאשם בישראל על מעשה שנעשה הרחק ממנה.
התחולה הגאוגרפית של המשפט הפלילי הישראלי מוסדרת בפרק ג’ לחוק העונשין, התשל”ז-1977, שכותרתו “תחולת דיני העונשין לפי מקום עשיית העבירה”. החוק מבחין בין שני סוגי עבירות: עבירת פנים, שנעברה כולה או מקצתה בתוך שטח ישראל, ועבירת חוץ, שנעברה כולה מחוץ לישראל.
ההבחנה הזו מכרעת. עבירת פנים כפופה לדין הישראלי באופן מלא. עבירת חוץ כפופה לו רק אם מתקיים אחד מבסיסי הסמכות המנויים בסעיפים 13 עד 17 לחוק, ובכפוף לתנאים ולסייגים שנקבעו בהם.
לפני שבוחנים את כללי עבירות החוץ, יש לבדוק אם העבירה אינה בעצם עבירת פנים. מספיק שחלק מהעבירה נעשה בישראל כדי שהיא תיחשב עבירת פנים. בעבירות כלכליות וטכנולוגיות זה המצב השכיח: מוקד טלמרקטינג שפועל מחו”ל אך מנוהל מישראל, שרתים שמופעלים מכאן, כספים שעוברים דרך חשבון ישראלי, או קבלת החלטות בישיבה בתל אביב. כל אחד מאלה עשוי להפוך עבירה שנראית “זרה” לעבירה ישראלית לכל דבר.
| בסיס הסמכות | סעיף בחוק | במה מדובר |
|---|---|---|
| פגיעה במדינה ובעם היהודי | סעיף 13 | עבירות נגד ביטחון המדינה, מוסדותיה וסמליה, וכן עבירות נגד אזרח ישראלי, תושב ישראל או עובד ציבור באשר הוא כזה, ועבירות נגד יהודי באשר הוא יהודי. |
| קורבן ישראלי | סעיף 14 | עבירות חוץ נגד חייו, גופו, בריאותו או חירותו של אזרח או תושב ישראל, שהעונש המרבי עליהן הוא מאסר שנה או יותר. |
| עבריין ישראלי | סעיף 15 | עבירות שביצע אזרח או תושב ישראל בחו”ל, בכפוף לתנאים ובהם דרישת הפליליות הכפולה. |
| משפט העמים | סעיף 16 | עבירות שישראל התחייבה באמנות בינלאומיות להעניש עליהן, בלי קשר לזהות העושה או הקורבן. |
| תחולה שילוחית | סעיף 17 | החלת הדין הישראלי מכוח התחייבות באמנה, בין היתר כחלופה להסגרה. |
זהו בסיס הסמכות הרלוונטי ביותר לרוב הישראלים. סעיף 15 לחוק העונשין מחיל את דיני העונשין של ישראל על עבירות חוץ שעבר אזרח ישראלי או תושב ישראל. התנאי המרכזי הוא הפליליות הכפולה, הקבוע בסעיף 14(ב)(1): המעשה חייב להיות עבירה גם לפי הדין במדינה שבה נעשה. מעשה שמותר במדינה שבה בוצע לא ייחשב, ככלל, עבירה בישראל רק משום שהעושה ישראלי.
לכלל זה יש חריגים. סעיף 15(ב) מונה רשימה מצומצמת של עבירות שלגביהן לא נדרשת פליליות כפולה, כלומר ניתן להעמיד את הישראלי לדין בישראל גם אם המעשה היה מותר במקום עשייתו. משרד המשפטים אף פרסם בשנים האחרונות תזכיר חוק לעדכון התנאים לתחולת הדין הישראלי לפי סעיפים 14 ו-15, דבר המלמד שמדובר בתחום דינמי שיש לבחון לפי הנוסח העדכני בכל מקרה.
שימו לב: השאלה אם המעשה הוא עבירה “לפי דין המקום” אינה שאלה של כותרות. היא מחייבת בדיקה של הדין הזר עצמו, לעיתים בחוות דעת של מומחה לדין הזר. הבדל בין יסודות העבירה בשתי המדינות יכול להכריע את גורל התיק.
סעיף 14(א) מחיל את הדין הישראלי על עבירות חוץ נגד חיי אזרח ישראלי או תושב ישראל, גופו, בריאותו או חירותו, שהעונש המרבי עליהן הוא מאסר שנה או יותר. כאן מדובר בתחולה “פסיבית-אישית”: הסמכות נובעת מזהות הקורבן, ולכן היא חלה גם על זרים שפגעו בישראלים. גם בסעיף זה חלים סייגים, ובהם דרישת הפליליות הכפולה.
לפי סעיף 9 לחוק העונשין, העמדה לדין על עבירת חוץ תיעשה רק בידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו בכתב. זהו מחסום דיוני מהותי: כתב אישום על עבירת חוץ שהוגש בלי הסכמה כזו פגום מיסודו. בפרקטיקה, שלב בחינת ההסכמה הוא גם הזדמנות להגנה להציג לגורמי התביעה את הטעמים שבגללם אין מקום להעמדה לדין בישראל, כמו הליך זר שכבר מתנהל או קשיים ראייתיים מובנים.
סעיף 9(א) לחוק העונשין קובע כי תחולת הדין הישראלי אינה מסויגת על ידי דין זר או מעשה בית דין זר, אלא אם נקבע אחרת בחוק. לצד זה, החוק כולל הסדרים שנועדו למנוע העמדה חוזרת לדין במצבים שבהם הנאשם כבר נשפט בחו”ל על אותו מעשה, וכן מנגנון חלופי חשוב בסעיף 10: אדם הנמצא בישראל, שהורשע בחו”ל בפסק דין חלוט ולא נשא את מלוא עונשו, יכול להיות מושא לבקשה של היועץ המשפטי לממשלה לאכוף בישראל את העונש הזר, או את יתרתו, במקום להעמידו לדין מחדש. העונש הכולל לא יעלה על העונש המרבי בדין הישראלי.
שאלת הסמכות של ישראל קשורה קשר הדוק לשאלת ההסגרה. חוק ההסגרה מאפשר להסגיר אזרח ישראלי שהוא תושב ישראל רק אם המדינה המבקשת התחייבה מראש להחזירו לישראל לשם ריצוי עונש המאסר. במקרים מסוימים, קיומה של סמכות ישראלית מאפשר לטעון שההליך צריך להתנהל כאן. במקרים אחרים, דווקא ההליך בחו”ל משרת טוב יותר את הלקוח. זו הכרעה אסטרטגית שיש לקבל מוקדם ככל האפשר, בליווי עורך דין בינלאומי.
ישראלי מעורב בקטטה בפאב בתאילנד, שבה נפצע קשה תייר ישראלי אחר. לאחר שובו הוא מניח שהעניין הסתיים. בפועל, מאחר שהקורבן אזרח ישראלי והעבירה פוגעת בגופו, ומאחר שהמעשה הוא עבירה גם לפי הדין התאילנדי, קיימת סמכות לשפוט אותו בישראל, בכפוף להסכמת היועץ המשפטי לממשלה. הגשת תלונה במשטרה בישראל על ידי הנפגע יכולה להספיק כדי להתניע חקירה.
קבוצת ישראלים מפעילה מוקד מכירת השקעות בינאריות מקפריסין מול לקוחות באירופה. התביעה בישראל בוחנת שני מסלולים במקביל: האם העבירה היא בכלל עבירת פנים, למשל משום שההנהלה, השיווק או העברות הכספים בוצעו מישראל; ואם לא, האם מתקיימים תנאי סעיף 15, ובראשם הפליליות הכפולה לפי הדין הקפריסאי. ההגנה תתמקד במיפוי מדויק של מה נעשה בישראל ומה לא, משום שזו שאלת המפתח בתיק.
ישראלי שהורשע בפסק דין חלוט במדינה אירופית בעבירת מרמה ושב לישראל לפני שריצה את מלוא עונשו. במקום הליך הסגרה או כתב אישום חדש, היועץ המשפטי לממשלה רשאי לבקש מבית המשפט להורות על נשיאת יתרת העונש בישראל לפי סעיף 10. בהליך כזה ההגנה יכולה לטעון לעניין התאמת העונש לרמת הענישה בישראל ולעניין ניכוי תקופות מעצר.
משרד עורך דין רוטנברג מייצג חשודים ונאשמים בעבירות שבוצעו בחו”ל, הן בשלב החקירה והן בשלב בחינת הסכמת היועץ המשפטי לממשלה להעמדה לדין, ובתיאום עם סנגורים במדינות שבהן בוצעו המעשים. כדאי לפנות לעורך דין פלילי מומלץ עוד לפני מסירת גרסה כלשהי.
עו”ד שגיב רוטנברג מתמחה במשפט הפלילי ומעניק ללקוחותיו ייצוג משפטי מקצועי ואמין. עם ניסיון של למעלה מ-25 שנה בתחום, הוא מלווה את הלקוח לאורך כל התהליך המשפטי, תוך שמירה על זכויותיו והבטחת תוצאה מיטבית. עו”ד רוטנברג מחויב למקצועיות, נאמנות ומסירות, ומיישם אסטרטגיות מנצחות עם ראיית הלקוח במרכז.
יצוג פלילי
אינטרפול
עבירות סמים
עורך דין עבירות מין
עבירות צווארון לבן
נפגעי עבירה
