חוק ההסגרה קובע את המנגנון לצורך הסגרתו של אדם הנמצא בארץ למדינה זרה שמבקשת להעמידו למשפט פלילי בטריטוריה של אותה המדינה וזאת כשהמדינה הזרה וישראל חתומות על אמנה או הסכם שבו המסגרת להסגיר עבריינים בין המדינות.
האם חוק ההסגרה לא פוגע בזכויות הפרט והחופש של אזרחי ישראל?
למרות שחוק ההסגרה אכן פוגע בחופש הפרט ובזכויות האדם הרי שהחוק מאפשר הסגרת עבריינים בין מדינות מכיוון שמדינת ישראל רואה את עצמה כחלק מהמאבק הבינלאומי של המדינות בפשיעה המאורגנת ובאמצעות הסיוע למאבק בעבריינות הבינלאומית נועד חוק ההסגרה למנוע מצב שבו ישראל הופכת למדינת מקלט לפושעים בינלאומיים.
סעיף 2 א לחוק ההסגרה קובע מספר תנאים מצטברים להסגרת אדם לחו"ל שרק בהתקיים אותם תנאים ניתן להכריז על מבוקש ההסגרה כבר-הסגרה. ראשית קיימת דרישה שבין ישראל למדינה המבקשת קיים הסכם הסגרה או שהמדינות חתומות על אמנה המאפשרת הסגרת פושעים בין המדינות. בנוסף נדרש שהנאשם יחוייב בדין פלילי במדינה המבקשת בשל העבירה בגינה מתבקשת הסגרתו ואילו העבירה הייתה מבוצעת בישראל הרי שדינה היה מאסר של שנה ומעלה וכמו כן נדרשת הדדיות בהסגרת פושעים בין המדינות.
דרישת הפליליות הכפולה קובעת רף להסגרתו של אדם ולפיה כדי שאדם יוסגר לחו"ל נדרש שהעבירה הפלילית שביצע תחשב כעבירה פלילית גם במדינה המבקשת וגם במדינת ישראל וכך אם אדם מואשם בעבירה שביצע בחו"ל אך בישראל אותו המעשה אינו מהווה עבירה פלילית הרי שלא ניתן לבקש את הסגרתו לחו"ל בשל עבירה זו.
כדי להכריז על אדם כבר-הסגרה נקבע בחוק ההסגרה רק אם הוכח בפני בית המשפט שיש ראיות שהיו מספיקות כדי להעמידו למשפט פלילי על עבירה תואמת בישראל וכן שנתמלאו כל התנאים להסגרתו.
בית המשפט העליון קבע שלצורך הסגרת אדם לחו"ל יש לקבוע רף ראייתי שהוא בגדר "אחיזה לאישום" או במילים אחרות נקבע העיקרון שלפיו הליך ההסגרה הוא לא הליך המשפט שבמהלכו נקבעים משקל הראיות ומהימנות העדים ואין הליך ההסגרה מברר את חפותו או אשמתו של מבוקש ההסגרה אלא התכלית של הליך ההסגרה היא לברר האם יש מספיק ראיות כדי להעמיד למשפט פלילי, להגיש כתב אישום פלילי כנגד מבוקש ההסגרה בישראל אם העבירות היו מבוצעות בתחום המדינה כשהמבחן בסופו של דבר הוא האם קיים מספיק חומר ראיות שיצביע על כך שהיה מקום להאשים במשפט פלילי את מבוקש ההסגרה.
בית המשפט העליון קבע הלכות בעניין זה ולפיהם המרכיב ההכרחי לצורך הסגרה הוא קיום ראיות לכאורה לאשמת מבוקש ההסגרה ונפסק שהליך ההסגרה אינו אח תאום להליך פלילי שנועד לבחון את אשמתו או חפותו של מבוקש ההסגרה מכיוון שבבקשת ההסגרה לא נבדקת המסכת הראייתית ואין קובעים את משקל הראיות וכיצד אלו מתיישבות יחדיו אלא כל שנבחן בבית המשפט הוא האם קיים בחומר הראיות אחיזה לאישום פלילי.
סעיף 1א לחוק ההסגרה קובע "סייג להסגרת אזרח" ובהתאם לסעיף זה מבוקש שעבר עבירת הסגרה לפי החוק ובזמן ביצוע העבירה היה אזרח ישראל ותושב המדינה לא יוסגר אלא אם בקשת ההסגרה היא כדי להעמידו למשפט פלילי במדינה המבקשת וזו מתחייבת מראש להעביר את מבוקש ההסגרה בחזרה למדינת ישראל לצורך ריצוי העונש במקרה והוא יורשע במשפט הפלילי ויוטל עליו עונש מאסר.
בית המשפט העליון קבע בעניין חזיזה שהכללת תצהירי חוקרים פרי חקירה שהתנהלה במדינה המבקשת במסגרת חומר הראיות שהוצג בהליך ההסגרה מתיישבת עם כללי הראיות המקובלים בדיני הסגרה ולכן יש לראות בהם כראיות קבילות לעניין הליך ההסגרה.
כיצד נקבעת קבילות ראיות בהליך הסגרה?
קבילות ראיות שמוגשות לבית המשפט בהליך הסגרה נקבעת לפי דיני הראיות המקובלים במשפט הישראלי וזאת בכפוף להוראות קבילות מיוחדות שנקבעו לצורך הליכי ההסגרה בישראל כפי שנקבעו בסעיף 12 לחוק ההסגרה שבה נקבע כי בית משפט שדן בעתירה להסגרת מבוקש לא יפסול כראיה עדות, בשל כך שנגבתה במדינה זרה או מסמך ועדות שנקבעו באמנה בין ישראל והמדינה המבקשת ככשרים להתקבל כראיה לעניין הסגרה.
תקנה 15(א) לתקנות ההסגרה קובעת שבהליך הסגרה יכול בית המשפט לקבל כראיה הודעה שניתנה בשבועה או בתצהיר כשהיא חתומה בידי הרשות שקיבלה אותה והחתימה מאומתת וזאת אם אין הוראה אחרת באמנת ההסגרה.
בית המשפט העליון קבע כי הגמשת דיני הראיות בהליך של הסגרה לחו"ל אל מול המשפט הפלילי נדרשת לצורך הגשמת האפקטיביות בהליכי ההסגרה שכן סדרי הדין והראיות הנוהגים במשפט הפלילי משתנה ממדינה וטיבו הראייתי של חומר חקירה במדינה זרה עשוי להיות שונה מזה המיוחס לו במדינת ישראל ולכן הוראות ההגמשה האמורות נועדו לגשר על הפער שעשוי להתקיים בדיני הראיות בין שיטות משפט פלילי שונות ולמנוע מצב שבו החלה מדוקדקת של דיני הראיות של המשפט הפנימי תחסום אפשרות להסתמך על חלק מהחומר המוגש בהליך הסגרה ובכך תסכן תכלית ההסגרה.
המטרה העיקרית לצורך הגמשת דיני הקבילות הראייתיים בהליך הסגרה נועדה להכשיר אמצעי הוכחה מחו"ל שהושגו בהעדר הצדדים שנוגעים בדבר ומשמעות דיני הראיות בהליך הסגרה דומה יותר במהותה לחומר חקירה כפי שהוא מובן בדיני מעצרים.
אולם גם אם אמנת ההסגרה מתירה קבלת חומר ראיות שאינו עומד בכללי הראיות של המשפט הפלילי הישראלי הרי שעל בית המשפט לבדוק את הערך הפנימי של החומר המוגש לפניו, ולהעריך את משקלו ורצינותו. תצהירים של אנשי חקירות במדינה המבקשת שמתעדים ממצאי חקירה שבוצעה על ידם הם בודאי חומר ראייה קביל ורלבנטי לצורך הליכי הסגרה בישראל וזאת גם שבהיעדר חקירה נגדית התצהירים היו נחשבים לעדויות שמיעה על פי דיני הראיות בישראל.
כלל יסודי במשפט הפלילי בישראל הוא כי לא דנים אדם פעמיים בשל מעשה אחד וזאת בהתאם לסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי כשהרעיון מאחורי עיקרון זה הוא בחובה המוסרית של החברה להגן על זכויותיו של נאשם בפלילים שכבר הועמד לדין בהליך פלילי.
במובן הצר של העיקרון הוא יחול למי שכבר נשפט בעבר על אותו מעשה בין אם זוכה ובין אם הורשע אך במובן הרחב הוא יכול לחול גם על מקום שבו הנאשם הועמד בסיכון לניהול משפט ולמתן פסק דין בעניינו אף שבפועל הסיכון לא התממש.
אנו במשרד עורך דין פלילי רוטנברג מתמחים בייצוג מבוקשי הסגרה ובביטול הליכי מעצר בחו"ל ובעתירות כנגד צו מעצר בינלאומי של האינטרפול.
אם אתה זקוק לייעוץ או לייצוג עם תוצאות מוכחות פנה אלינו וניתן לך את המענה המשפטי הנדרש באופן מיידי.
חבר לשכת עורכי הדין משנת 1997, התמחה אצל עו”ד דן אבי יצחק. עורך דין פלילי ניר רוטנברג עוסק במשפט פלילי למעלה מ20 שנה הינו מוותיקי עורכי הדין הפליליים בארץ וטיפל בתיקים פליליים מורכבים מאוד, בארץ ובחו”ל.
ייצוג פלילי
אינטרפול
עבירות סמים
עבירות מין
עבירות צווארון לבן
נפגעי עבירה
