חוק המעצרים קובע את המקרים שבהן יהיה מותר לעצור באזיק אלקטרוני לצאת ממקום המעצר באישור בית המשפט וזאת למקרים של קבלת טיפול רפואי או פגישה עם קצין מבחן ובמקרה של קטין יציאה לצורך לימודים או למטרה אחרת בהתאם להמלצת שירות המבחן.
פתיחת חלון לצורך התאווררות ממעצר בית אינו נמנה עם רשימת המקרים שעליהם מצביע חוק המעצרים לצורך יציאה ממעצר בפיקוח של אזיק אלקטרוני אולם ניתן להכניס את הצורך ביציאה להתאווררות ל"תכלית חשובה אחרת" שאותה מאפשר חוק המעצרים ועורך הדין הפלילי שמייצג את העצור צריך לשכנע את בית המשפט ששהות של העצור במעצר בית זמן רב לאחר שהיה עצור מעצר מלא מקיימת את התנאי הנדרש לצורך שחרורו לחלון התאווררות.
מעצר בפיקוח של אזיק אלקטרוני נחשב כמעצר ולא חלופת מעצר ובית המשפט העליון קבע מספר רב של פעמים שלמרות שמעצר באזיק אלקטרוני אינו מתקיים בדרך של שהות בבית המעצר הרי שהוא ייחשב כמעצר מלא ולא כחלופת מעצר.
לסיווג של מעצר באמצעות אזיק אלקטרוני כמעצר מלא יש השלכות רבות ובהן ההחלטה על פתיחת חלון פיקוח לצורך יציאה ממקום המעצר לתפילה בבית הכנסת או ללימודים או לעבודה ולכן נקבע כי אישור ליציאה ממקום המעצר יינתן רק במקרים מיוחדים וחריגים שיצדיקו את אישור בית המשפט ליציאת העצור.
בקשה לעיון חוזר לצורך יציאה ממקום מעצר הבית צריכה להצביע על טעם ממשי שיצדיק אישור חריג לפתיחת חלון להתאווררות ואין זה מספיק שעורך דין פלילי יצביע על כך שהעצור עומד בתנאים ללא הפרות שכן המעצר בפיקוח אלקטרוני צריך לשמש כתחליף ראוי למעצר מלא בבית המעצר ושדרכו ניתן יהיה לאיין את מסוכנותו של העצור.
סעיף 15 לחוק ההסגרה, קובע בית המשפט יכול להורות שמבוקש שהכריזו עליו כבר- הסגרה ישאר במעצר מלא עד להסגרתו כששיקולי מעצר לצורך הסגרה הם דומים אך שונים ממעצר בהליך פלילי רגיל לאחר שהוגש כתב אישום כשבהליך הסגרה קיים חשש רב יותר להימלטות ולשיבוש ההליכים.
כאמור, מעצר בהליך הסגרה לחו"ל שונה ונבדל ממעצר עד תום ההליכים בהליך פלילי רגיל ובעיקר שונה החשש שקיים בהליכי הסגרה שהמבוקש ינסה להימלט ממשפטו בשים לב להתחייבויות הדיפלומטיות של מדינת ישראל לפי כללי המשפט הבינלאומי להסגרת מבוקש לידי מדינה המבקשת לשפוט את המבוקש בתחומה ובמיוחד לאחר שהמבוקש כבר הוכרז כבר-הסגרה ונקבע כי יש כנגדו חומר ראיות לביסוס האשמה כנגדו באופן לכאורי וכך עולה שככל שהליך ההסגרה נמצא באופן מתקדם יותר הרי שהחשש להימלטות הוא רב יותר.
הכלל הוא שגובה הערובה לשחרור לא יהיה כזה שאין בכוחו של הנאשם לעמוד בה וכך ערבות גבוהה מידיי תשאיר את המבוקש במעצר, כלל זה מתיישב עם תחושות הצדק שאינה סובלת מצב שבו אדם ישהה במעצר מלא רק מפני שאין ידו משגת תוך פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועיקרון המידתיות.
לצורך קביעת גובה הערובה לשחרור עורך בית המשפט מעין "חקירת יכולת" ובוחן את יכולות המבוקש לשלם את גובה הערבות, כך גם נעשה במעצר פלילי רגיל אולם בהליך מעצר בהסגרה אל מול הזכות לחירות שעומדת לעצור קיימת גם התחייבות מדינת ישראל לעמוד באמנות הסגרה בינלאומיות ולכן נדרשת זהירות יתרה.
לכל אדם שנעצר ונלקח לחקירה במשטרה יש זכות להתייעץ עם עורך דין ולצורך כך עליו להודיע לחוקר כי הוא מבקש להתייעץ עם עורך דין פלילי בנוגע לתשובותיו בחקירת המשטרה, על חוקר המשטרה להפסיק את החקירה עד להגעת עורך הדין.
עורך דין פלילי בוחן את נסיבות האירוע ובודק את גרסת החשוד ובהתאם לכך מכוון את הלקוח לגרסה הטובה ביותר עבורו שתסייע לו לקצר את זמן החקירה והמעצר וכמובן שתוביל לסגירת התיק הפלילי בעניינו. "זכות השתיקה" מוקנית לכל נחקר במשטרה אולם לא תמיד מדובר בדרך הנכונה ביותר ולכן בטרם יוחלט על בחירה ב"זכות השתיקה" כדאי להתייעץ עם עורך דין פלילי שימליץ על הפעולה הנכונה ביותר בזמן מעצר.
במקרים רבים נחקרים ועצורים אינם מודעים לזכויותיהם ואינם יודעים איך להתנהג באופן מושכל בחקירה תוך שחוקרי המשטרה אינם מתנדבים לספר לעצור על הזכויות שמגיעות לו ולכן יש חשיבות לשוחח עם עורך דין מעצרים מנוסה שיסביר מה ההשלכות המשפטיות של אמרה במהלך החקירה ויבהיר ללקוח מהן זכויותיו המלאות בהליך המעצר והחקירה הפלילית.
אדם שחושב שיש כנגדו חשדות יכול להתייעץ עם עורך דין מעצרים עוד לפני שזומן לחקירה וזאת כדי לבצע הכנה לחקירה פלילית והכנה לדיון במעצר שככל הנראה יתרחש בעתיד. הכנה לחקירה פלילית תסייע מאוד לחשוד לצלוח את החקירה בהצלחה תוך שהוא מגיע מוכן לתרגילי חקירה ושאלות החוקרים במהלך המעצר.
המשטרה יכולה לעצור חשודים לחקירה פלילית רק כשקיים "חשד סביר" לביצוע עבירה על ידי אותו אדם או באירוע שבו החשוד בפלילים עלול להיות מסוכן לביטחונו של אדם או של הציבור, כמובן שגם במקרים שבהם יש חשש שהחשוד ימלט מהדין או יביא לשיבוש הליכי חקירה ומשפט תוכל המשטרה לעצור את החשוד ולבקש את הארכת מעצרו.
בישראל יש כמה סוגי מעצרים: מעצר ימים ומעצר עד תום ההליכים ומעצר ראשוני בטרם הובא החשוד לבית המשפט. המעצר הראשוני מוגבל לזמן של עד 24 שעות ובמקרה שהמשטרה מבקשת לעצור את החשוד לזמן נוסף עליה להביאו בפני בית המשפט ולבקש את המשך מעצרו תוך שהיא צריכה לפרט מהן הפעולות שבכוונתה לבצע לצורך השלמת החקירה ואשר מחייבות את השארתו של החשוד במעצר.
מעצר עד תום ההליכים יקרה רק לאחר שהפרקליטות מגישה כתב אישום פלילי כנגד החשוד והוא הופך לנאשם ואז המדינה מבקשת להאריך את מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. מכיוון שמדובר בכליאתו דה פקטו של אדם עוד בטרם הוכחה אשמתו ובטרם הורשע בפלילים צריך עורך דין מעצרים להראות כי אין "ראיות לכאורה" להוכחת אשמתו הפלילית של הלקוח אותו הוא מייצג בהליך המעצר עד תום ההליכים וגם אם בית המשפט יחליט שיש מספיק "ראיות לכאורה" לצורך מעצר עד תום ההליכים יכול עורך דין מעצרים לפנות לבית המשפט ולבקש לשחרר את הנאשם בתנאים מגבילים.
אם השתנו הנסיבות או שנחשפו עובדות חדשות שיכולות להביא לשינוי בגישת בית המשפט בנוגע למעצר עד תום ההליכים רשאי עורך דין מעצרים לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטה על המעצר עד תום ההליכים.
עורך דין מעצרים עם ניסיון רב יכול לראות את התמונה הרחבה והכוללת ובכך לייעץ לחשוד בזמן חקירה כיצד לנהוג מול תרגילי חקירה ומול דרישה לערוך עימות עם נפגע העבירה וכיצד להגיב לבקשה לבדיקת פוליגרף ומסדר זיהוי. עורך דין מעצרים מנוסה יכול להבחין מייד האם המשטרה נוהגת בשיטות פסולות ולא קבילות ולהצביע על כך בזמן אמת לבית המשפט.
הליך ההסגרה מעוגן במסגרתו של חוק ההסגרה כשחוק זה מכיל בתוכו זכויות שונות ואינטרסים שונים של הנוגעים לתהליך ההסגרה ומאפשר בין השאר לקהילה הבינלאומית כלים משפטיים להתמודדות עם הפשיעה הבינלאומית בדרך של שיתוף פעולה בין המדינות וסיכול האפשרות של עבריינים להימלט ממשפט במדינה שבה עברו עבירות פליליות תוך ניסיון למנוע ממדינת ישראל להפוך למדינת מקלט של עבריינים מכל העולם וסיכון הציבור ותדמיתה של מדינת ישראל.
חוק ההסגרה מפרט שורה של תנאים שבהצטברותם תוכל המדינה להכריז על אותו מבוקש כבר-הסגרה:
א. קיים הסכם הסגרה בין מדינת ישראל למדינה המבקשת שכן מבלי שיש הסכם הסגרה מפורט וחתום על ידי שתי המדינות לא תוכל המדינה המבקשת לבקש את הסגרתו של המבוקש לעמוד למשפט במדינתה.
ב. "דרישת הפליליות הכפולה"- כלל זה קובע כי המבוקש שהסגרתו התבקשה להיות נאשם בכתב אישום פלילי או שהוא הורשע בדין בעבירת הסגרה שאילו היתה נעברת בישראל העונש בגינה היה מאסר של שנה ומעלה.
ג. קיימות ראיות מספיקות להעמדתו של המבוקש על עבירה דומה בישראל- "אחיזה לאישום".
בית המשפט העליון פירש את הדרישה ל"אחיזה לאישום" לצורך הסגרת מבוקש בבחינה האם יש בראיות בבקשת ההסגרה משום "אחיזה לאישום" שמצדיקות את בירור האישום כנגד הנאשם המבוקש בבית המשפט במדינה המבקשת.
מדינת ישראל ובית המשפט העליון קבעו רף ראייתי נמוך ביותר ולטעמנו במשרד עורך דין רוטנברג המתמחה במשפט פלילי בינלאומי נקבע רף ראייתי נמוך מדיי ופוגעני כלפי אזרחי ישראל שכן רף זה מבקש להסתפק בקיום ראיות לכאורה להוכחת אישום שמיוחס למבוקש ההסגרה.
הדברים דומים לדרישה לראיות לכאורה בהליך של מעצר עד תום ההליכים והמבחן הוא שבית המשפט שואל את עצמו במידה והוא יאמין לראיות שהגישה הפרקליטות, האם יהיה בראיות אלו כדי לחייב את המסקנה שמבוקש ההסגרה ביצע את המעשים שיחוסו לו וכך גם בדרישת ה"אחיזה לאישום" נדרש בית המשפט לבחון האם קיום תשתית ראייתית כפי שצורפה לבקשת ההסגרה היתה מספיקה להעמיד לדין את מבוקש ההסגרה.
בהליך הסגרה בית המשפט אינו דן בשאלת אשמתו או חפותו של מבוקש ההסגרה אלא בודק האם יש בראיות שצורפו לעתירה להסגרה כדי להצדיק כתב אישום כנגד המבוקש ולכן אינו נדרש לדון בקבילות הראיות ומהימנותן ומשקלן שכן אלו נבחנות במשפט הפלילי. בית המשפט הדן בהליך ההסגרה בוחן האם הראיות שהוגשו מתיישבות אחת עם השנייה באופן לכאורי בלבד.
הקביעה של בית המשפט העליון היא שאין צורך לבדוק כלל האם חומר הראיות הקיים בבקשת ההסגרה מספיק לצורך הרשעת המבוקש אלא בוחן רק את ההצדקה להמשך בירור אשמתו של המבוקש באותה מדינה המבקשת את העמדתו לדין פלילי בשטחה.
נפסק שכשבית המשפט דן בשאלת הסגרתו של מבוקש אין זה השלב לבחון את משקלן של הראיות וקבילותן וכך במסגרת תצהיר שהוא "עדות שמועה" יכול בית המשפט לבסס בקשת הסגרה.
סעיף 1א לחוק ההסגרה קובע תנאי שלפיו נדרשת התחייבות של הרשויות במדינה המבקשת לאפשר את חזרת המבוקש שהוסגר לחו"ל לישראל לצורך רישוי העונש בבית הסוהר בישראל במידה ויורשע ויגזר עונש מאסר כנגדו. התנאי לכך בהתאם ללשון חוק ההסגרה היא שאדם שעבר עבירת הסגרה לפי חוק ההסגרה ובזמן מעשה העבירה היהא אזרח ישראלי ותושב מדינת ישראל, לא יוסגר אלא אם כן התקיימו שני התנאים הבאים:
א. בקשת ההסגרה היא לצורך העמדתו למשפט פלילי במדינה המבקשת.
ב. המדינה המבקשת את ההסגרה מתחייבת מראש להעביר בחזרה לישראל את המבוקש לצורך ריצוי עונשו במידה ויורשע בפלילים ויוטל כנגדו עונש מאסר.
החלטה הנוגעת לבקשת הסגרה לרוסיה שנתקבלה בבריטניה עלולה להשפיע ולהשליך על בקשות הסגרה נוספות של רוסיה ברחבי העולם.
מדובר בהחלטה של בית המשפט בבריטניה שהחליט לדחות את בקשתה של רוסיה להסגיר לידיה את אלכסיי שטמקן וזאת משיקולים של אפשרות לפגיעה בו במידה ואכן יוסגר ומתוך החשש שתנאי הכליאה שבהם יוחזק אינם תואמים את דרישות בריטניה לכליאה בתנאים אנושיים.
בהתאם להחלטת בית המשפט בבריטניה נדרשו שלטונות רוסיה לספק מידע מדוייק בנוגע לתנאי הכליאה וזאת לאחר שנתקבלו מידעים על עינויים שבוצעו במסגרת חקירה של אסירים מסויימים בבית הכלא שאליו היה אמור להיות מוסגר אותו מבוקש הסגרה.
שלטונות רוסיה לא סיפקו תשובות ברורות ומלאות בנוגע לתנאי הכליאה ויחד עם בעיות נוספות בתיק החליט בית המשפט בבריטניה לדחות את בקשת ההסגרה.
מדובר בהחלטה חשובה ביותר שכן רוסיה ידועה בכמות העצומה של בקשות הסגרה ובשל הנפקת צווי מעצר בינלאומיים בכמות מסחרית והחלטת בית המשפט בבריטניה לדחות את בקשת ההסגרה בשל תנאי כליאה ירודים יכולה להשפיע על מדינות רבות ברחבי העולם בבואם להחליט אם להסגיר לרוסיה או להמנע מכך.
כמובן שיש בהחלטה זו כדי להשפיע ולקיים חשיבה מחודשת של יחסי ההסגרה של בריטניה עם רוסיה אבל לא רק שכן החלטת בית המשפט הבריטי אמורה להשפיע על כל מדינה מתוקנת שאינה מעוניינת להסגיר מבוקשים למדינה שבה תנאי הכליאה כוללים השפלות, חוסר אנושיות ועינויים.
יש בכך גם מסר לרוסיה ולבקשות ההסגרה המרובות שהיא מנפיקה ברחבי העולם ולפיו היא נדרשת לספק מידע מהימן ומלא לבקשות ההסגרה שלה ולא להסתמך על אוטומאטיות בקבלת בקשות ההסגרה שלה.
לנו בישראל נותר לקוות שבית המשפט העליון יאמץ את המדיניות המשפטית שמתפתחת במדינות המערב המתוקנות ולפיו לא יוסגר אדם למדינה שבה תנאי הכליאה מפוקפקים ויתכן שההחלטה בבריטניה תשפיע על מדיניות זו ותייצר מקום לבחינה מחודשת באשר להסגרות לרוסיה ולמדינות בעלות רקורד מפוקפק מעין זה.
דיני הסגרה הם מהתחומים המורכבים יותר במשפט בכלל וספציפית תחת תחום המשפט הבינלאומי. מה קורה כאשר סוחר סמים בורח מישראל לאוסטרליה? מה קורה כאשר אדם שחזר מטיול שקט נאשם בכך שביצע שוד אלים בברזיל? מדינת ישראל חתומה על הסכמי הסגרה עם כמה וכמה מדינות, אך אין כל וודאות שאדם שנאשם בעבירה פלונית אכן יוסגר לאותה המדינה. ברור לכולנו שאם נמצא את עצמנו במצב בעייתי כזה עלינו לפנות לעורך דין פלילי מהשורה הראשונה, אבל כיצד בכלל עובד התחום המבולגן הזה?
נתחיל מהעיקרון הבסיסי ביותר שמתווה, כבר מזה מאות שנים, את מסגרת המשפט הבינלאומי – עיקרון הריבונות. עיקרון הריבונות, אותו ניסח בצורה מפורטת המשפטן וההוגה ההולנדי הוגו גרוטיוס, עוסק בגבולות שבין תחום הריבונות הלאומי לבין התחום הבינלאומי. בתקופתו חשוב מאוד היה להסדיר מבחינה משפטית את הנושא בשל התפתחות המסחר הבינלאומי בדרך הים, והעקרונות שטבע ממשיכים לעצב את המשפט הבינלאומי עד היום.
נקודת המוצא של עיקרון הריבונות הוא שכל מדינה ריבונית בשטחה שלה, ואף מדינה, גוף או אדם אינם יכולים להגביל את פעולותיה או להציב דרישה הנוגעת לדבר המתרחש בשטחה. כתוצאה מעקרון הריבונות חלים מגוון של מגבלות על כל המדינות בעולם. כך לדוגמא למדינת ישראל אסור לשלוח כוחות צבא ומשטרה לשטחה של ברזיל, ובאותה המידה כל אזרח של מדינת ישראל איננו כפוף, כל זמן שהוא בשטח ישראל, לדין של אף מדינה אחרת.
בשל עיקרון זה, אף מדינה איננה יכולה להעמיד לדין אזרח של מדינה אחרת שאיננו נמצא בשטחה. עיקרון הריבונות יוצר בעיה, כיצד ניתן להתמודד עם פושעים בינלאומיים? נדמיין אזרחי ישראל הנוסעים לברזיל כדי לבצע שוד, וכאשר הם שבים לשטח מדינת ישראל היא הופכת בכך ל"מדינת מקלט", ולכאורה מדינת ברזיל איננה יכולה להעמיד אותם לדין! לשם כך הומצאו דיני ההסגרה.
הסכם הסגרה הוא כמו חוזה, אך במקום שייחתם בין שני אנשים פרטיים או חברות מסחריות הוא נחתם בין מדינות. חוזים כאלו נקראים "אמנות בינלאומיות". הסכמי הסגרה הם סוג של אמנות בינלאומיות המפרטות תנאים מסוימים שבמסגרתם כל מדינה מתחייבת להסגיר למדינה השנייה אדם הנמצא בשטחה וכפוף לחוקיה, אם הוא ביצע עבירה פלילית בשטח המדינה השנייה.
הסיבות להיווצרותן של הסכמי ההסגרה כאמור, הן הצורך המודרני להתמודד עם פשיעה בינלאומית. אם עצם ההימצאות במדינה מסוימת מעניק הגנה אוטומטית, הדבר עשוי לשמש כתמריץ לכל מי שנוסע לטיול בחו"ל לבצע פשעים ולאחר מכן ליהנות מהגנה משפטית מלאה. בנוסף, התפתחותם של ארגוני פשיעה בינלאומיים מתוחכמים גרמה לכך שפשעים רבים מתבצעים מלכתחילה בכמה מדינות שונות, מתוך ניסיון להקשות על העמדתם לדין.
כדי להתמודד עם בעיות אלו הוקמו גופי אכיפה פליליים בינלאומיים כדוגמת האינטרפול, ונוצרו הסכמי ההסגרה כדי לאפשר למדינות שונות לסייע זו לזו במלחמתן בפשיעה. ברור מאליו, שמדינות מקלט שונות עשויות לבחור להסגיר אדם למדינה המבקשת להאשים אותו בפשע, גם ללא הסכם הסגרה.
כדי שלהסכם הסגרה יהיה תוקף יש צורך להבין עיקרון משפטי חשוב נוסף: עיקרון ההדדיות. מכיוון שעיקרון הריבונות קובע שכל מדינה ריבונית בשטחה ולכן איננה כפופה למדינה אחרת, הרי שכל פעולה שפוגעת בריבונותה של מדינה (כמו הסגרה) צריכה להיעשות בהסכמתה של המדינה ובתנאי שהמדינה השנייה מתחייבת לפעול באופן דומה כלפיה.
על פי היגיון זה, נוצרו שני סוגים עיקריים של הסכמי הסגרה:
הסכמי רשימה: הסכמי הרשימה הם הסכמי הסגרה שכוללים רשימה מפורטת של עבירות ספציפיות, כולל התנאים המשפטיים והעובדתיים לכך שעבירות אלו התקיימו, והמדינות החתומות על ההסכם מתחייבות באופן הדדי להסגיר את מי שנחשד בביצוע של אחת מהעבירות המפורטות.
הסכמי פליליות כפולה: הסכמי פליליות כפולה קובעים קריטריונים רחבים יותר בין המדינות החתומות על ההסכם במקרה שבו בוצע מעשה שנחשב לעבירה פלילית בשתי המדינות. כך לדוגמא, אם סחר במריחואנה נחשב לעבירה פלילית במדינה א' ולא במדינה ב', הסכם ההסגרה לא יחול. מכיוון שהסכמים אלו חלים על מגוון רחב של עבירות פליליות, הם כוללים בדרך כלל מגבלות שונות נוספות.
בשולי הדברים, כדאי לדעת שהמונח "הסגרה" איננו ייחודי רק ליחסים בינלאומיים, ונעשה בו שימוש גם כאשר חייל או מועמד לגיוס צבאי בישראל משתמט מחובתו החוקית או עורק משירות פעיל. חיילים רבים שערקו בוחרים לעבור הסגרה עצמית לכלא צבאי, אבל מעטים המגיעים למדינה זרה עשויים לעבור הסגרה לכלא צבאי.
הסכם הסגרה עובד בדרך כלל באחת משתי הדרכים: נניח שאדם פלוני, אזרח מדינה א' ביצע עבירה פלילית במדינה ב' ולאחר מכן שב למדינת מוצאו. לאחר שמתבררים פרטי העבירה, מדינה ב' מגישה בקשה רשמית להסגרתו של פלוני. מדינה א' עשויה לבחור להעמיד את אדם א' לדין בעצמה או לחילופין להסגיר אותו למדינה ב' כדי שיועמד בה לדין.
לרוב הדיון בשאלת הסגרתו של אדם המואשם מתנהל בבתי המשפט של מדינת המקלט שלו. גם בהנחה שמדינה א' תסכים להעביר את אותו אדם לידי מדינה ב', לעיתים היא תציב תנאים מסוימים לקיום ההליך, כמו לדוגמא דרישתה של מדינת ישראל כי כל אזרח ישראלי שנשפט במסגרת הסכם הסגרה מחוץ לשטחה יועבר חזרה לשטח מדינת ישראל לשם ריצוי עונשו.
ישנן לא מעט מדינות ללא הסגרה לישראל, אך ישנם יחסי הסגרה עם מספר מדינות שחשוב להכיר. רשמית חתומה מדינת ישראל על 16 הסכמי הסגרה בלבד, אך אחד מהם הוא אמנת ההסגרה של האיחוד האירופי, עליה חתומים 40 מדינות שונות, כך שבפועל מקיימת ישראל יחסי הסגרה עם מדינות רבות.
מבין המדינות איתן חתומה ישראל על הסכמי הסגרה ניתן למנות את מרבית מדינות אירופה (במסגרת האמנה כאמור), את הסכם ההסגרה ישראל ארה"ב, פיג'י, בריטניה, קנדה, שווייץ אוסטרליה, ברזיל, הודו ודרום אפריקה. ניתן לראות שאכן ישנן לא מעט מדינות שאין להן הסכם הסגרה עם ישראל כגון מרבית מדינות אפריקה, או רבות ממדינות המזרח הרחוק (סין, קוריאה וכן הלאה). מדינות שאין הסכם הסגרה עם ישראל עשויות עדיין להסגיר אזרח ישראלי שברשותן למדינת ישראל וכן להפך, אך הן אינן מחויבות לכך.
אם נחזור לדוגמא שבה פתחנו את הסקירה: אזרח ישראלי המואשם בכך שביצע פשע חמור במדינת ברזיל, בעודו יושב במדינת ישראל, בהנחה שיענה על כל תנאי חוק ההסגרה (ראה להלן) בשל הסכם ההסגרה עם ברזיל הוא יוסגר ממדינת ישראל לשם העמדתו לדין. כך גם אזרח ישראלי שברח יוחזר במסגרת הסגרה לאוסטרליה או הסגרה לארצות הברית לאחר שביצע פשע חמור במדינת ישראל, בהנחה שיעמוד בתנאי ההסכם, יוסגר גם הוא לישראל לשם העמדתו לדין.
מה ניתן לעשות כאשר פושע בורח למדינה עמה אין לישראל הסכם הסגרה? לרוב הדבר אכן יוצר בעיה קשה, אך כאמור לעיתים ניתן להגיע להסכם נקודתי עם מדינת המקלט שלו שיאפשר את הסגרתו. חשוב לדעת גם שבמקרה בו שתי מדינות חתמו על הסכם הסגרה לאחר שהנאשם ברח למדינת המקלט – ההסכם עשוי לחול בדיעבד ובכך לאפשר את הסגרתו.
בשני מקרים בעבר נקטה מדינת ישראל באמצעי אחר וחריף הרבה יותר והפעילה סוכנים לשם חטיפת הנאשם מארץ המקלט והעמדתו לדין. בפעם הראשונה היה זה אדולף אייכמן שהועמד לדין על תפקידו הבכיר במכונת ההשמדה הנאצית, ובפעם השנייה נחטף מרדכי ואנונו והועמד לדין על חשיפת סודות הגרעין של ישראל.
במדינת ישראל קובע חוק ההסגרה (התשי"ד) איך מתבצעים תהליכי הסגרה. הסכמי ההסגרה עליהם חתומה ישראל הם כולם הסכמי הסגרה מסוג "פליליות כפולה" (ראה לעיל) וקיומם כפוף לרשימת תנאים אותם מונה החוק:
חומרת האשמה: מדינת ישראל תסגיר רק מי שנאשם בעבירה שדינה לפחות שנת מאסר.
אשמה לכאורה: כדי להצדיק את ההעברה, על המדינה המבקשת להציג ראיות שעומדות ברף של "אשמה לכאורה" – כמות מספיקה של ראיות כדי להעמיד לדין (לפי הסטנדרט הישראלי).
ביצוע העונש: על המדינה המבקשת להתחייב כי (ככל שהמוסגר לא יתנגד לכך) לאחר גזר הדין המוסגר יוחזר לישראל לשם ביצוע העונש.
הגבלת האשמות: מכיוון שההסכמים הם מסוג "פליליות כפולה" נקבעו בחוק מספר מגבלות שנועדו להגן על אזרחי ישראל מפני רדיפה בלתי הוגנת במדינות אחרות, כך לדוגמא:
אסור להסגיר אדם באשמת עבירה פוליטית באופייה.
אסור להסגיר אדם באשמת פעולה שביצע כחייל או במסגרת תפקיד בטחוני.
ועוד מגוון מגבלות (אם הועמד לדין כבר בישראל או במדינה אחרת על זה, התיישנות ועוד).
חריגים: החוק מקנה לשר המשפטים סמכות להחליט באופן חריג שלא להסגיר מישהו מסיבותיו הוא.
החוק מונה עוד מגוון רב של פרטים פרוצדורליים ותנאים לביצוע או אי ביצוע הסגרה. כאמור, כדי להתמודד באופן נאות עם תביעת הסגרה, יש צורך במיומנות מתחום המשפט הבינלאומי והדין הפלילי, לשם כך חשוב מאוד לפנות לעורך דין פלילי מנוסה ומומחה לתחום כדי להבטיח שזכויותיך תהיינה מוגנות היטב.
אנו מתמחים במשפט הפלילי ומומחים בביטול צוי מעצר בינלאומיים ובניהול נכון של הליכי הסגרה גם בישראל וגם בחו"ל
לייעוץ בנוגע לבקשות הסגרה לרוסיה, הסגרה לגרמניה, הסגרה לצרפת או לארה”ב ומקומות אחרים צור קשר מיידי 050-6942192
חבר לשכת עורכי הדין משנת 1997, התמחה אצל עו”ד דן אבי יצחק. עורך דין פלילי ניר רוטנברג עוסק במשפט פלילי למעלה מ20 שנה הינו מוותיקי עורכי הדין הפליליים בארץ וטיפל בתיקים פליליים מורכבים מאוד, בארץ ובחו”ל.
ייצוג פלילי
אינטרפול
עבירות סמים
עבירות מין
עבירות צווארון לבן
נפגעי עבירה
