ראיות נסיבתיות במשפט פלילי

ראיה נסיבתית בניגוד לראיה ישירה מוכיחה עובדות שמהן ניתן להסיק על עצם העובדה שטעונה הוכחה. במשפט הפלילי שתי אפשרויות הוכחה הן באמצעות ראיה ישירה והן באמצעות ראיה נסיבתית ושתיהן קבילות.

ראיות ישירות נחשבת לטובה יותר מראיה נסיבתית לצורך הוכחת עובדה שכן קיים קושי בראיות נסיבתיות ובאפשרות שניתן לטעות מתוך הסקת מסקנות גם שאלו מסקנות הגיוניות שעולות מתוך הראיות.

כדי לבחון ראיות נסיבתיות נקבע בפסיקה מבחן בן שלושה שלבים:

1. בחלק הראשון כל ראיה נסיבתית נבחנת כדי לקבוע אם יש בכוחה להשתית ממצאים עובדתיים ובכך נבדקת עוצמת הראיה ומהימנותה.

2. בחלק השני נבדקות כל הראיות והעובדות באופן כולל כדי לבחון האם ניתן ללמוד מתוכן את מעורבותו של הנאשם בביצוע העבירה שיוחסה לו כמסקנה הגיונית וסבירה מתוך הפרטים כפשוטם ומתוך נסיון העבר והשכל הישר.

3. לאחר שנתקבלה הכרעה ולפיה מתוך הראיות הנסיבתיות ניתן להפליל את הנאשם עובר נטל ההוכחה לנאשם כדי שיספק גרסא חלופית למסקנה שנתקבלה כדי לעורר ספק סביר במסקנה המפלילה. אם הנאשם מספק הסבר סביר יש בכך כדי להביא לזיכויו שכן כדי להרשיע על בסיס ראיות נסיבתיות צריך בית המשפט להחליט כי האפשרות ההגיונית היחידה שעולה מתוך מערכת הראיות הנסיבתיות היא זו המפלילה ומביאה להרשעת הנאשם.

כשמתנהל משפט פלילי על השופט לבדוק ולהזהיר את עצמו בטרם יכריע את הכף להרשעת נאשם כשבפניו ראיות נסיבתיות שכן לעיתים קרובות קיימות אפשרויות אחרות, דחוקות אך סבירות ששוללות את המסקנה ההגיונית ולכן רק במקרה שבו ניתן לומר כי האפשרות המפלילה היא היחידה שהגיונית ועל בסיסה ניתן להרשיע.

אנו מומחים למשפט הפלילי וניתוח ראיות ישירות ונסיבתיות ובכל מקרה של משפט פלילי אנו מנתחים את אפשרויות וסיכויי הזיכוי או ההרשעה בהתאם לחומר הראיות שמוגש לבית המשפט