הטרדה מינית במקומות עבודה

מטרת החוק למניעת הטרדה מינית מיועד להתמודד עם תופעה של הטרדה מינית ולנסות להוקיע אותה מתוך החברה בישראל. כפי שמוצהר ב בסעיף 1 לחוק מטרתו היא "לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים". לצורך כך נקבע בסעיף 4 לחוק איסור גורף על הטרדה מינית בזו הלשון: "לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו", ובהמשך נקבע בסעיפים 6-5 לחוק כי הטרדה מינית היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית.

מעשים המהווים הטרדה מינית

החוק מגדיר בסעיף 3 כהטרדה מינית כל אחד ממעשים אלה:

א. סחיטה באיומים, כשמשמעותה בסעיף 428 לחוק העונשין, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני;
ב. מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו 349 לחוק העונשין;
ג. הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות;
ד. התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות,
ה. התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;
ו. הצעות או התייחסויות כאמור בפסקאות (3) או (4), המופנות למי מהמנויים בפסקאות המשנה שלהלן, בנסיבות המפורטות בפסקאות משנה אלה, גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות האמורות.

מהי אמת המידה לסיווג התנהגות כהטרדה מינית- השימוש בביטויים מבזים כהטרדה מינית

בהתאם לפסיקת בתי המשפט, אמת המידה לקביעת התנהגות כהטרדה מינית היא אובייקטיבית כך שהיא נגזרת מדרך ההתנהגות וממכלול הנסיבות שבתוכן התרחשה.
הבחינה האובייקטיבית משמשת כמבחן לקביעת הטרדה מינית גם כשעילת ההטרדה המינית נוגעת לביטויים מבזים אשר אסורים וכאשר מדובר בפגיעה בכבוד או בביזוי, המבחן נגזר מעצם טיבה של ההתנהגות הפוגענית ואינו מותנה במידת הפגיעה הסובייקטיבית של הנפגע כך שאין צורך שהמתלוננת תדע לבטא את תחושותיה בביטויים משפטיים.

הצעות חוזרות בעלות אופי מיני

כשבמסגרת מקום העבודה ישנן הצעות חוזרות בעלות אופי מיני או התייחסויות המופנות לאדם המתמקדות במיניותו ושאלו התרחשו במסגרת יחסי עבודה כלפי עובד במסגרת ניצול יחסי מרות הרי שהן מעידות על הוכחת קיומה של הטרדה מינית פסולה וזאת גם אם העובד או העובדת לא הביעו חוסר הסכמה או הראו כי אינם מעוניינים בהתנהגויות אלו וגם אם ניתן היה לראות בהתנהגותם כנחזית להיות ב"הסכמה" לאותן התנהגויות.

במקום העבודה- גם "הסכמה" היא "חוסר הסכמה"

בתי המשפט קבעו באופן נחרץ שכשיש התייחסות המתמקדת במיניות האדם וזו נעשית בין בעל המרות למי שכפוף לו הרי שהנחת היסוד היא שהמוטרד אכן לא היה מעוניין בהתנהגויות אלו וזאת גם אם העובד/ת לא נתן להתנגדותו ביטוי שכן פערי הכוחות שקיימים בין בעל המרות לבין הכפיף ואשר בעטיים עולה ספק רב אם הכפיף חופשי כלל להביע את התנגדותו.
הנחת הבסיס היא שגם אם נמצא שהייתה הסכמה לאותן התנהגויות מטרידות הרי שהיה מקום לקבוע שהסכמה זו נעשתה ב"חוסר הסכמה" וזאת בעקבות יחסי המרות במקום העבודה.

ההגנה הנדרשת לעובד במקום העבודה

כל עוד עובד או עובדת נמצאים במסגרת של יחסי עבודה חובת המעסיק להעניק להם את מלוא ההגנה והמעטפת הנדרשת על מנת שיוכלו לעבוד בסביבת עבודה בטוחה ומוגנת ולכן קיים צורך בקביעת רף מחמיר הנדרש במקרים שבהם מתקיימים יחסי מרות, גם אם מדובר בתקופה קצרה או לקראת סיומה של מערכת יחסי העבודה שכן מטרת החוק למניעת הטרדה מינית היא לשמור על כבוד האדם כאדם וכעובד ובהתאם לכך למנוע מבעל תפקיד ובעל שררה את האפשרות לנצל לרעה את מעמדו ואת כוח המרות הנתון לו במסגרת תפקידו.
אדם שמכהן בתפקיד רשאי להשתמש בכוחות הנתונים לו לצורך ביצוע תפקידו ואסור לו לנצל את מעמדו וכוחו כדי להשיג מטרות שהם מעבר לגבולות התפקיד, בעל תפקיד הממונה על אחרים חייב להתייחס אליהם בכבוד, בצורה עניינית וחברית ואין הוא רשאי להתייחס אליהם כאל אובייקט לניצול אישי או לסיפוק צרכים מיניים.

הצעות חוזרות ונשנות המהוות הטרדה מינית

כפי שקבעו בתי המשפט "הצעות חוזרות" או "התייחסויות חוזרות" יכולות ליצור "הטרדה מינית" גם אם מדובר באירוע אחד ואין חובה שאלו יתרחשו במהלך אירועים נפרדים בזמן ובמקום, אך "אלמנט ה"חזרה" לא נועד אלא להתגבר על מצב של פליטת פה חד פעמית אשר יכול ותיאמר ברגע של היסח דעת או אפילו מתוך כוונה אלא שאמירה חד-פעמית בעלת אופי מיני נחשבת בעיני החוק כאירוע מקרי שיתכן והיא נסלחת על פי החוק אך אמירה חוזרת בעלת אופי מיני או סידרה של אמירות דומות בלשונן ובמטרתן – אף אם נאמרו במהלך אירוע אחד – מקיימות את ההגדרה של "הטרדה מינית" .
עולה שגם כאשר מדובר במסגרת של יחסי מרות בעבודה, לא ניתן לותר על דרישת החזרתיות, ומהצד השני בהחלט ניתן להסתפק בדרישה זו כאשר היא מתקיימת במהלך אירוע אחד.

מעשה מגונה במסגרת החוק למניעת הטרדה מינית

סעיף 3(א)(2) מגדיר הטרדה מינית כ"מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו-349 לחוק העונשין". סעיפים אלו קובעים כי "מעשה מגונה" הוא:
"העושה מעשה מגונה באדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים, תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, דינו – מאסר שנתיים" – "מעשה מגונה" מוגדר כמעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

מעשה מגונה בפומבי מוגדר בסעיף 349 ולפיו העושה מעשה מגונה בפומבי בפני אדם אחר, ללא הסכמתו, או העושה מעשה כאמור בכל מקום שהוא תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות, דינו – מאסר שנה.

"מעשה מגונה" היסוד העובדתי והיסוד הנפשי

מעשה מגונה ככל עבירה פלילית מורכב מיסוד עובדתי ויסוד נפשי כשביחס ליסוד העובדתי הפסיקה וחוק העונשין קבעו שמדובר במעשה הכולל אלמנט מיני גלוי ושדבר זה נבחן אף לאור ההקשר של ביצוע המעשה ונסיבותיו.
בחוק העונשין אין הגדרה מהו "מעשה מגונה" וזה נקבע בהתאם ליסודות שמקנים למעשה את האופי המגונה כשהמונח "מגונה" לא מגדיר פעולה אחת אלא אפיון פעולות מבחינה ערכית שנותנת להן משמעות ערכית ולכן אין בעבירת "מעשה מגונה" רשימה סגורה של מעשים שמהווים את העבירה. ולכן ניתן לקבוע בהתאם למטרת החוק ובהתאם לפסיקת בתי המשפט שמעשה מגונה הוא כזה שיש בו מרכיב של מיניות גלויה ושבהתאם לאמות מידה אוביקטיביות של של האדם הסביר, ייחשב לא הגון, לא מוסרי ולא צנוע.
עולה כי היסוד העובדתי בעבירת מעשה מגונה הוא מעשה שבנסיבות העניין הוא בעיני האדם הסביר מעשה מגונה, ובלבד שנעשה הוא למטרה של גירוי, סיפוק או ביזוי מיני.

הערך באיסור פלילי על מעשה מגונה

מקור העבירה הפלילית בביצוע מעשה מגונה הוא בחשיבות שישנה בהגנה על שלמות גופו, צנעת פרטיותו וכבודו של כל אדם כאשר הרעיון המרכזי הוא שלכל אדם זכות להגנה מפני פגיעה בגופו ובכבודו וכך גם עומדת לו הזכות לפרטיות ולצנעת חייו.
היסוד העובדתי בעבירת מעשה מגונה
כדי לקבוע את היסוד העובדתי בעבירת מעשה מגונה יש צורך לבחון את המעשה המגונה בעיניים של אדם סביר ולפי מבחן אובייקטיבי בהתאם לאיסור הפלילי כך שהתכלית היא הגנה על כבוד האדם, פרטיותו והצנעה של קורבן העבירה.

היסוד הנפשי של עבירת מעשה מגונה

בנוגע ליסוד הנפשי עולה כי מעשה ייתפס כמעשה מגונה במקום שמטרת העובר את העבירה היא היא גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, כלומר שלוש אפשרויות שדי בהשגת אחת מהן כדי לקבוע שהתקיים היסוד הנפשי.
כשמדובר בביזוי במיני הרי שבשונה מהגירוי המיני ומטרת הסיפוק המיני שאלו ממצות עצמן בגוף העושה הרי שבמרכיב של "ביזוי המיני " יוצאת אל ביזויו של הקורבן גם אם אין במעשה כדי לגרום לריגוש מיני לעושה המעשה", כלומר לא נדרש שעושה המעשה המגונה יחוש גירוי או סיפוק מיני ממעשהו והמבחן הוא בהתאם לנסיבות וההיגיון.

נטל ההוכחה בתביעת הטרדה מינית

בנוגע לנטל ההוכחה בתביעה שעילתה הטרדה מינית מכוח סעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית נקבע כי הנטל להוכחה במשפט אזרחי שעילתו הטרדה מינית הוא בדיוק כמו נטל ההוכחה הדרוש בתביעה אזרחית ולא יותר מכך למרות ההשלכות הפליליות שיש בתביעה שכזו.
החוק למניעת הטרדה מינית לא הביע לשינוי באיסור הפלילי של "מעשה מגונה" ולא הביא להוצאתו אל מחוץ לחוק העונשין אך סעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית קובע כי כל סוגי "המעשים המגונים" המפורטים בסעיפים 348 ו-349 לחוק העונשין נופלים בגדרן של הטרדות מיניות ולקביעה זו משמעות כפולה:
1. היא נותנת לאיסור הפלילי על מעשים מגונים היגיון שמסתמך על ערכי החוק למניעת הטרדה מינית כשערכים אלה הם כבוד האדם וחירותו תוך כיבוד הזכות ל לפרטיות ושוויון בין המינים.
2. הגדרת "מעשים מגונים" כהטרדות מיניות מאפשרת לתבוע בגינם פיצויים בתביעות אזרחיות על פי סעיף 6 לחוק למניעת הטרדה מינית, ואם התרחשו במסגרת יחסי עבודה, אפשר לתבוע בגינם במקום העבודה או בבית הדין לעבודה.

אנו במשרד עורכי דין רוטנברג, עוסקים למעלה מ- 20 במשפט הפלילי ומתמחים במתן מענה לנפגעי עבירות מין וחשודים בעבירות הטרדה מינית תוך שימת דגש על המרכיבים של פיצוי אזרחי ומיצוי ההליך הפלילי.