החוק הפלילי מסדיר את התנאים לשחרור ממעצר ימים ואת האפשרות להארכתו, תוך איזון בין זכות הנחקר לחירות לבין צרכי החקירה והאינטרס הציבורי כשלבית המשפט יש סמכות לעניין מעצר ושחרור כך שניתן להורות על תנאי השחרור בערובה כך שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט; בית המשפט רשאי להוסיף תנאים, לפרק זמן שיקבע, ככל שימצא לנכון.
"מעצר ימים אינו 'מקדמה' על חשבון העונש, וגם לא נועד לאיים על החשודים אלא, על כפי שנקבע בסעיף 13 (א)(1) לחוק המעצרים, ניתן לעצור אדם אם : 'קיים יסוד סביר לחשש כי שחרור חשוד או אי מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה ומשפט, התחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת'"
הוראות החוק קובעות – לגבי כל מעצר (לפני הגשת כ"א וגם לאחריו) – כי יש צורך בהתקיימות שלושה תנאים מצטברים:
נוחות חקירת החשוד כשלעצמה שתמיד תהיה רבה יותר כאשר החשוד נתון במעצר אינה יכולה לשמש כעילה להארכת מעצרו. הוראות סעיף 13(ב) לחוק המעצרים מחייבות, גם בהתקיים עילת מעצר, את בחינת אפשרות השימוש בשחרור בערובה ובתנאים שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה.
אין מדובר ברשימה סגורה אולם בית המשפט יכול לקבוע כי חשוד ישוחרר בתנאי שיתייצב לחקירה ולדיונים, איסור יציאה מהארץ,הפקדת ערבויות, מעצר בית, איסור יצירת קשר עם מעורבים וחובת התייצבות בתחנת משטרה.
יש להביא עצור בפני שופט תוך 24 שעות מרגע שנעצר והארכות מעצר נדרשות להיות מידתיות ומוצדקות כשיש לשקול חלופות מעצר בכל שלב תוך שימת דגש לכך שמעצר ימים אינו עונש אלא אמצעי חקירה ונדרשת עילת מעצר מוגדרת בחוק וחובה לבחון חלופות מעצר פוגעניות פחות תוך שמתקיים איזון בין צרכי החקירה לזכויות החשוד והצבת תנאי שחרור מידתיים ומתאימים לנסיבות.
דיון בהארכת מעצר ימים מחייב נוכחות העצור (למעט חריגים) מתן זכות טיעון ואפשרות חקירה נגדית של החשוד את נציג היחידה החוקרת וסיכום הפרטים כפי שעלו במהלך הדיון להארכת המעצר. בית המשפט יבחן את התקדמות החקירה והצורך בהמשך המעצר תוך שבית המשפט מחוייב לפקח על התקדמות החקירה אולם פיקוח חקירתי אינו מעקב יום יומי אחר התקדמות החקירה והבאת הצדדים לבית המשפט לצורך כך בכל יום אלא בהתאם לעוצמת החשד נגד החשוד תוך שימת לב לקצב העבודה של היחידה החוקרת בתזכורת לכך שהחוקמאפשר הארכות מעצר עד לתקופות מקסימליות של 15 ימים בכל פעם.
בשלב מעצר ימים די בראיות שיקימו 'חשד סביר' לביצוע עבירה, וכזה עשוי לקום גם על יסוד ראיות שאינן קבילות במשפט. 'החלטה על מעצר ימים לצורכי חקירה מתקבלת, מטבע הדברים, על יסוד חומר ראייתי גולמי הנאסף על ידי משטרת ישראל. עוצמת הראיות הנדרשת שונה מזו הנבחנת בשלב המעצר עד תום ההליכים.
נציג היחידה החוקרת במשטרה יציג את התשתית הראייתית שעליה מתבססת בקשת הארכת המעצר ובה החשדות והראיות והצגת פעולות חקירה שבוצעו ופירוט פעולות חקירה מתוכננות.
העצור וסנגורו רשאים להגיב לבקשה, לחקור נגדית את נציג היחידה החוקרת וקיימת אפשרות להציע חלופות מעצר והעלאת טענות לגבי תנאי מעצר.
במסגרת שלב זה די בחשד סביר אף בעוצמה נמוכה על מנת לבסס את הנדרש עפ"י דין לצורך הארכת מעצרם של החשודים ויובהר כי על ביהמ"ש ליתן החלטתו על סמך החומר המצוי בפניו בתיק החקירה.
חבר לשכת עורכי הדין משנת 1997, התמחה אצל עו”ד דן אבי יצחק. עורך דין פלילי ניר רוטנברג עוסק במשפט פלילי למעלה מ20 שנה הינו מוותיקי עורכי הדין הפליליים בארץ וטיפל בתיקים פליליים מורכבים מאוד, בארץ ובחו”ל.
ייצוג פלילי
אינטרפול
עבירות סמים
עבירות מין
עבירות צווארון לבן
נפגעי עבירה